<h1>שבלי הלקט סימן ל"ג</h1>
<h2>דף כד:</h2>
וכהן שנשתמד וחזר בו, אם ראוי לישא את כפיו ולקרות בכהן ולהיות חשוב כשאר כהנים אם לאו, דבר זה נשאל לרב נטרונאי גאון זצ"ל והשיב כהן שנשתמד וחזר בו לא ישא את כפיו ולא יקרא כהן. מאי טעמא. דכד יהבי ליה מן שמייא מעלה בזמן דקאי בקדושתיה כדכתיב (ויקרא כ"א, ח') וקדשתו, לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון, והאי כבר אחליה לקדושתיה. ומאן דפריש ידיה צריך שיהא מיושר בדרכיו ומצויין באורחותיו, וצריכינן למיחתם בירכתא מן שמייא על ידיה, כדקאמרינן [חולין מ"ט ע"ב] כהנים מברכין את ישראל והקב"ה חותם על ידם, וזה כיון שחילל קדושתו מה הנאה יש בנשיאות כפיו והיאך יברך אשר קידשנו בקדושתו שלאהרן והוא חילל קדושתו. ולקרות בכהן נמי דעבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל [גיטין נ"ט ע"ב], אי הוה בקדושתיה קמייתא הוי קרי ראשון והשתא הואיל ואידחי אידחי. ואשכחנא כהנים דפלגין יקרא לישראל למיקרי מקדמתייהו ושרי, דהא רב קרא בכהני [מגילה כ"ב ע"א], ורב הונא קרי בכהני במקום ר' אמי ור' אסי. ומנלן דאמרינן בכהן הואיל ואידחי אידחי, דתנן [מנחות ק"ט ע"א] כהנים ששימשו בבית חוניו אל ישמשו בבית המקדש בירושלם, ואין צריך לומר דבר אחר, דכתיב (מלכים ב', כ"ג, ט') אך לא יעלו כהני במות אל מזבח ה' אשר בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הרי הן כבעלי מומין וחולקין ואוכלין אבל לא מקריבין. וחלות שרי ליה למיכל מידי דהוה אכהן בעל מום. וכן מצאתי בשם רבינו יוסף טוב עלם זצ"ל, שאסור לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו. ובשם רבינו גרשום זצ"ל מצאתי על עסק כהן שנשתמד ועשה תשובה אם ראוי לישא את כפיו ולקרות ראשון בתורה אם לאו, כך דעתי נוטה, שכיון שחזר בתשובה ראוי לעלות לדוכן ולישא את כפיו, ואע"פ שכת' וקדשתו, לכל דבר שבקדושה, וזה כיון שנשתמד חילל קדושתו, כשחזר חזרה קדושתו ולא פקעה קדושתו שנאמר (שם) אך לא יעלו כהני במות אל מזבח יי' אשר בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם, ותנן כהנים בעלי מומין חולקין ואוכלין, ובעלי מומין קדושה יש בהן, שאלמלי אין בהן קדושה ומחוללין הן היאך חולקין בתרומה וקדשי קדשים אלא יש בהן קדושה והרי הן ככהנים בעלי מומין. ואסור בזונה וחללה וליטמא למתים. וראוי לישא כפיו כבעלי מומין, שאע"פ שיש בהן מום נושאין כפיהן וקוראין ראשון, שאם אי אתה אומר כן אמאי תנא הרי הן כבעלי מומין, ניתני נפסלו מן הכהונה, אלא שמע מינה דתנן תנן ודלא תנן לא תנן. וכי תימא הא דקתני הרי הן כבעלי מומין, משום דכהנים ששימשו בבית חוניו לאו לע"ז הוא, אבל לע"ז נפסלו מן הכהונה, הא איפליגו בה רבנן במשתחוה לע"ז ובמודה לעבודה זרה, דאיתמר השתחוה לע"ז, רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחח, ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחח. ולעיניין עבודת בית המקדש איפליגו, הא לכל מילי כהונה לא איפליגו, לעלות לדוכן ולקרות בספר תורה תחילה. ואם תאמר ושמו את שמי על בני ישראל (במדבר ו', כ"ז), כהנים מברכין והקב"ה מסכים על ידם, וזה שעזב הקב"ה אף הקב"ה עזב אותו ואינו מסכים על ידו, שנאמר (דברים ל"א, ט"ז) ועזבני והפר את בריתי, וכת' (שם, שם י"ז) וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, כבר כתב הקב"ה על יד נביאיו, (זכריה א', ג') שובו אלי ואשובה אליכם, וכיון ששב, הקב"ה קיבלו ומסכים על ידו בברכתו. הילכך אין לנו ראיה לא מן המקרא ולא מן המשנה לפוסלו, דכת' (ויקרא כ"ה, י"ז) אל תונו איש את עמיתו, באונאת דברים הכתוב מדבר. כיצד. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. ואם תאמר לא יעלה לדוכן ולא יקרא בתורה, אין לך אונאה גדולה מזו. ועוד נמצאת מרפה ידיהן שלבעלי תשובה. ולא נכון לעשות כן, דאמר ר' יוחנן [סנהדרין ק"ג ע"א] כל האומר מנשה חטא אין לו חלק לעולם הבא שמרפה ידיהן שלבעלי תשובה. ואם תאמר לא יעלה לדוכן ולא יקרא בתורה תחילה, מהרהר בלבו ואומר אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, ומונע עצמו מעשות תשובה. ומצינו שהקב"ה עשה תוכחות שלא יטמע ישראל בין הגוים, דכתיב (ויקרא כ"ה, מ"ז) ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר, משפחת גר, זה הנמכר לע"ז עצמה, וכתיב (שם, שם מ"ח) גאולה תהיה לו, ותנא דבי ר' ישמעאל [ערכין ל' ע"ב] הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז יכול ידחה אבן אחר הנופל תלמוד לומר גאולה תהיה לו. הילכך מכל טעמים אילו, כהן שנשתמד ועשה תשובה הרי הוא כשאר אחיו הכהנים ועולה לדוכן וקורא ראשון בתורה. וכן מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל, שמותר לעלות לדוכן ולקרות בתורה ראשון.
